פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
וויין מרקלי
מאת וויין מרקלי
כשהייתי צעירה, אמי משתמשת בקריאת טינטין לי. כשהייתי מבוגר וגיליתי ספרי קומיקס (לעומת שמונה העמודים של טינטין בעיכול הילדים), התאהבתי באמנות ובעולם הקומיקס. לא, אני לא מתכוון להתעוות בנוסטלגיה על העבר בטור זה, אבל אני הולך להמליץ על מגוון ספרים לילדים שהם ספרי קומיקס, או אוספים, אך ניתן לשמח אותם על ידי ילדים והורים כאחד. מספר מהספרים האלה שדיברתי עליהם במהלך השנים, אבל חשבתי שזה יכול להיות זמן טוב להקדיש טור שלם לספרים לכל הגילאים בהתחשב עד כמה אפלים כל כך קומיקס מודרני. יש לקוות שאחת הבחירות הללו תביא לך ולילדיך חלק מהתענוגות שהיו לי בצעירותי.
כל הספרים האלה אני מאוד שמחתי בהם ואני לא מתכוון לדרג זה את זה. הם טובים באותה מידה זה לזה והייתי נותן אותם בשמחה לכל ילד בכל גיל, אפילו בגיל שלי. אני חושב שקומיקס מודרני קיבלו מגמה עצובה מאוד כלפי חושך במהלך השנים האחרונות, עם טונות של אלימות ועירום הרבה יותר והרבה יותר נפוץ. אנשים שמכירים אותי יודעים שאין לי שום בעיה באלימות או עירום, אבל אני חושב שזה מגביל את הקהל שמוכן לקנות, או יכול לקנות, ספר קומיקס. אני רואה את המתרחש בין הקומיקס הממוצע לקומיקס שפותח לקוראים צעירים יותר גדל עם פחות ופחות קרקע אמצעית בין המעריץ הלא-סופררו לקורא המוקדם שאוהב הרפתקאות משפחת סופרמן. אך אנו יכולים להסתכל מקרוב בנושא זה במועד עתידי.
הרפתקאות טינטין
מנעורי, הספר הראשון שהייתי ממליץ עליו הוא טינטין. ישנם 23 אלבומי טינטין שונים, כולם בצבע מלא וכולם או מפוקחים על ידי Herge. טינטין היא סדרה אירופית על כתב צעיר צעיר שיש לו הרפתקאות בכל העולם כשהוא מגלה את עצמו מעורב בכל דבר, החל מרוצחים ועד שוד ועד הרפתקאות על הירח. היבט נוסף לספרים אלה הוא שרגש המחקר העמוק שהוכנס לכל סיפור מכיוון שהם כלי למידה נהדרים כמו גם קומיקס נהדר שכן הם מלאים בעובדות ובהיסטוריה. הסיפורים מסופרים בקצב מהיר מאוד והאמנות נקייה ומושכת מאוד. הסיפורים האלה קיימים למעלה מחמישים שנה והם עדיין ממשיכים היום. בעוד שטינטין מעולם לא מצא את ההצלחה בארה”ב שהיה לו באירופה, סיפוריו מתחרים כל מה שנעשה כיום באמריקה, או שנעשה בעבר.
סוכר וספייק
המבחר הבא שלי הוא סוכר וספייק. זה ספר הקומיקס האהוב עלי בכל הזמנים, ולא משנה מתי קראתי אותו – כילד, או כמבוגר, או איפשהו בין לבין – זה תמיד היה נהדר. למרבה הצער, אין הרבה חומר להמליץ עליו. ישנם 98 קומיקס יחיד וכמה עיכולים, אך הם דורשים מחיר אספן, ובאמת לא לקורא צעיר לקרוא שוב ושוב. יש אוסף כריכה קשה אחד בשם ארכיב הסוכר והספייק כרך. 1 שהוא קולקציית כריכה קשה בצבע מלא של עשרת הגיליונות הראשונים של הקומיקס (ואני בספק אם יהיה כרך שני). בעוד שהספר הזה נמצא בצד היקר של הדברים, 59.95 $, הוא שווה כל אגורה. סוכר וספייק מספר את סיפורם של שני טייקים קטנים, סוכר וספייק (חמוד הא?), שעדיין לא יכול לדבר, אבל הם מדברים ג’יבריש והם מבינים אחד את השני למרות שהמבוגרים לא עושים זאת. כל סיפור משתנה מדף אחד לשמונה עמודים ומספר סיפורים מנקודת המבט של הילד, על איך הדברים עובדים, איך ההורים מגיבים וכמה מוזר העולם. זה גם גחמני וגם מצחיק וכמה מהקומיקס הטוב ביותר שהופק אי פעם. זה כתוב ונמשך על ידי שלדון מאייר המנוח, שהצליח לתפוס את העונג של ילדים קטנים לפני שהם מתחילים ללמוד להיות אנושי, זה מדבר, הנחיות לחברות וכו ‘; אותה תקופה קצרה בה הם הופכים מתינוק לילד צעיר. זה פשוט חומר פנטסטי לכל הגילאים.
הקוסם הפנטסטי של עוז
אנו ברי מזל שמארוול עשתה עיבודים נפלאים לסדרת הספרים של פרנק באום. ישנם שלושה אוספים עד כה, הן בכריכה קשה והן בסחר, ויש אוסף רביעי שיגיע בקרוב כמו גם מיניזריות חודשית של ספרים (שמונה גיליונות). אריק שאנאוור וסקוטי יאנג הצליחו לתפוס את מהות ספריו של באום, כמו גם לעשות התאמות נאמנות של ארבעת הרומנים הראשונים של עוז (שלא להתבלבל עם גרסאות הסרטים) ובמקביל ליצור את סגנון הסיפור שלהם אידיאלי לרגישויות של הספרים. אלה סיפורים שמלאים בהרפתקאות ובפנטזיה, ודמויות שאתה מכיר, כמו איש הפח, האריה הפחדני וכו ‘, כמו גם דמויות חדשות שלא סביר להניח שלא שמעת עליהם אלא אם כן לא קראת את הרומנים ו ספרים אלה הם קריאה נהדרת למבוגרים או לילדים כאחד, והייתי מציע מאודמ ‘להורים להראות לילדיהם.
היומן האדום/יומן ה- RE [A] D
ספר שקראתי לאחרונה שהוא לא ספר ילדים, אבל הוא אחד הדברים הטובים ביותר שקראתי מזה שנים הוא היומן האדום של סטיבן ט. סיגל וטדי קריסטנסן. בעיקרו של דבר זהו ספר היפוך בכך שיש שני סיפורים שהונחו לאחור, בפורמט הפוך. מה שהופך את זה כל כך מעניין, לפחות לי, הוא גרסה אחת, ה- RE (A) D Diary, הוא רומן גרפי מקורי מאת טדי קריסטיאסן שפורסם באירופה. זה נכתב בדנית ופורסם בצרפתית. זה מתורגם כאן לאנגלית. זהו סיפור מרגש ונוקב על האופן בו דרך החיים לוקח אותנו לדרך שאיננו יכולים לחזות ועוקב אחר אדם שהוא אמן בצרפת בראשית המאה העשרים וכיצד פיתולי החיים שלו. הצד ההפוך הוא היומן האדום, שהוא אותה אמנות בדיוק, אך סטיבן ט. סיגל כתב סיפור חדש לגמרי המבוסס על האמנות והדיאלוג הדני המקורי. לסטיב לא היה מושג מה הסיפור המקורי טדי הלחין (סטיב לא קורא דני. שני הסיפורים שהם כמעט 180 מעלות זה מזה, ובכל זאת הם בסופו של דבר באותה נקודה. שני הסיפורים הם עצובים, ושניהם מרגשים מאוד, אבל הסיפורים הם כל כך שונים, ובכל זאת זהים, זה מדהים. האמנות של טדי מדהימה כתמיד, וזה לבד שווה את המחיר, אבל סיפור הסיפור של טדי וגם סטיב הופך את הרומן הגרפי של הכריכה הקשה לצריך לקרוא לכולם.
נגעתי רק במשטח של מה שקיים כאן לקוראים צעירים, ורק בחרתי שלושה מתוך המון כותרות שם בחוץ. סביר להניח שאעשה מעקב בהמשך הדרך מכיוון שלדעתי חיוני להרחיב את קהל הקוראים שמעבר לקהל גיבורי העל, והקבלת הקוראים לגיל צעיר היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. כמו תמיד, כל דבר שנכתב כאן הוא דעתי ואינו משקף את מחשבותיהם של ווסטפילד של עובדיהם. אני מברך על מחשבות, דעות, רעיונות וטיעונים בכתובת mfbway@aol.com.
תודה.